אתר צלילה

צלילה היא בעיקר בערימה רופפת של מערכת הרביעית, באזור חתכים על פני הסלע הבסיסי או במערה של סלע אפור. השטח החופשי של המים הצלולים נקרא שטח צלילה, המרחק בין השטח למשטח הצלה הוא עומק הקבורה של המשטח הצלול, והמרחק בין משטח הצלה לתהום מים מתחת למשטח הוא עובי האקויפר הצלול. אין מחסום מים מתמשך מעל שכבה הצלולה, ואין לה לחץ או רק לחץ מקומי. זרימת צלילה, מוחקת על ידי כוח הכובד מהרמה הגבוהה של המים לרמה הנמוכה יותר, בתאי הסלע, חתכים, ברובם תנועה זורמת בשכבות. פליטת צלילה מתבצעת בה증ה למפרץ מים לתוך האטמוספירה, או בצורה של מעיינות שמופיעים על פני השטח, בנוסף לכרות מלאכותיים וכו'.

המוצאים העיקרי principales של התע祉 הם גשם אטמוספרי, התקריר של בخار מים באוויר, מים על פני השטח ותענוג ממעיינות אחרים. הגשם והמים על פני השטח מתענים דרך ניקוז מהאזור המאובן-אוויר, בעוד שמעיינות אחרים מתענים דרך זרימת מי הגשמים. מים צפים הם מקור חשוב לספק מים, שהם בדרך כלל קבורים בעומק קטן, מפוזרים בצורה רחבה ומתקלטים בקלות. עם זאת, הם חשופים להזדמנות ולכן יש להגן עליהם.

שיטת צלילהccording לטבע ומאפייני האקויפר יכולה להיבדל לצלילת חורים, צלילת שברים, וצלילת קרסט. צלילת חורים מופיעה בעיקר בתוך החומרים הסדוקים של תקופת הקוואטרן, אשר נפוצה בבקבכדיי הרים, ברכות עמקים, פנימיי שטף והשטחים החוףיים. צלילת שברים מופיעה בתוך השברים של הסלע הבסיסי. באזורי קרסט עם סלעי גיר, דולומיט וכדומה, עקב התהליך העז של דילול והרס על ידי המים, נוצרים מערות, חורים ישרים, נהרות תת-קרקעיים וכדומה, מה שמוביל לצלילת קרסט. הדינמיקה של רמת המים וההידראוליקה של הצלילה קשורות בצורה הדוקה לתאגידים, הגיאולוגיה והפעילות האנושית. צלילות ומים ארטזים יכולים להשתנות אחד לשני, למשל, בבקבכדיי הרים ובplanation, מעיינות חמים (שייכים למים תחת לחץ) זורמים מתוך הסלע הבסיסי ומשתלבים עם מים צוללים שכוסים בחומרים הסדוקים, כך שהמים המשולבים מחזיקים בתכונות של שני סוגי המים. המים התת-קרקעיים במספר אתרים של תצפיות הידולוגיות טרמונומטריות שייכים לסוג זה של מים תת-קרקעיים.